החלטה בתיק ע"א 8935/10

           לפניי בקשה מטעם המשיבה לסילוק ההליך על-הסף בשל איחור בהגשתו.

1.        הערעור מופנה נגד פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.8.2010. בפסק-הדין התקבלה תביעה שהגישה המשיבה כנגד המערערים, ונקבע כי המשיבה חתמה על צוואה ועל הסכם מתנה בעת שלא הייתה כשירה לכך, וכי לפיכך הצוואה והסכם המתנה בטלים, והזכויות בדירה שרכשה המשיבה שייכים לה ולא למערערים. הערעור הוגש ביום 5.12.2010, קרי: כארבעה חודשים לאחר מועד מתן פסק-הדין. במבוא של כתב הערעור נכתב כי פסק-הדין "תוקן ביום 18/10/10 ונשלח ביום 19/10/10". במה דברים אמורים? ובכן, בסוף פסק-הדין נרשם כי "הנתבעים ישלמו לתובעת אגרות המשפט, והוצאות כפי שיישומו, ועוד שכ"ט עו"ד, בהתחשב בתעריף המומלץ של לשכת עו"ד, בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ". או-אז הוגשה לבית המשפט "בקשה לשומת הוצאות משפט" (בסך של 4,808 ש"ח). המערערים הגישו תגובה לבקשה זו, וביום 11.10.2010 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי שבה נדחתה טענת המערערים בעניין ההוצאות וזאת על-בסיס האמור בפסק-הדין. כעבור מספר ימים, ביום 18.10.2010, ניתנה החלטה "כמבוקש" על-גבי בקשתה של המשיבה לאשר כי ההוצאות הן בשיעור של 4,808 ש"ח. הערעור לבית משפט זה הוגש, כאמור, ביום 5.12.2010.

2.        כפי שצוין, במבוא של הודעה הערעור כתבו המערערים כי פסק-הדין מיום 15.8.2010 "תוקן ביום 18/10/10 ונשלח ביום 19/10/10". תיאור זה אינו נכון. המינוח "תיקון פסק-דין" מצביע על מתן החלטה לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). אמת, הפסיקה הכירה באפשרות לתקן פסק-דין בדרך של הוספת חיוב בהוצאות ובשכר-טרחת עורך-דין (ראו בר"מ 5720/05 גופר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (טרם פורסם, 5.8.2007)). מקום שבו פסק-דין אכן תוקן לפי סעיף 81(א) לחוק (לרבות בדרך של הוספת חיוב בהוצאות ובשכר-טרחה), קמה תחולה לסעיף 81(ג) לחוק הקובע כי מניין הימים להגשת ערעור על פסק-הדין מתחיל במועד מתן ההחלטה המתקנת. אלא שבענייננו, ברור כי לא מדובר בהחלטה שניתנה לפי סעיף 81 לחוק, שהרי לא מדובר בתיקון כלל אלא בשומת הוצאות בהמשך להוראה שניתנה בפסק-הדין עצמו. ממילא לא חלה במקרה זה הוראת סעיף 81(ג) לחוק. עוד אציין, כי הניסוח במבוא של הודעת הערעור עשוי ללמד כי לכאורה פסק-הדין עצמו (מיום 15.8.2010) "נשלח ביום 19/10/10", בעוד שבפועל ההחלטה אשר נשלחה או הומצאה ביום 19.10.2010 היא ההחלטה "כמבוקש" מיום 18.10.2010 (פסק-הדין עצמו הומצא עוד ביום 18.8.2010). גם כאן ראוי היה להקפיד על לשון בהירה יותר.

           מכל מקום, בתגובתם לבקשת-הסילוק לא טוענים עוד המערערים כי פסק-הדין תוקן, ואינם מבקשים להסתמך על הוראת סעיף 81 לחוק. לשיטתם, יש לראות בהחלטה מיום 18.10.2010 החלטה המשלימה או מבהירה את פסק-הדין, ועל כן - כך לשיטתם - יש למנות את הימים להגשת ערעור על פסק-הדין מן המועד שבו ניתנה החלטה משלימה-מבהירה זו. עמדה זו אין בידי לקבל.

3.        כידוע, לגבי החלטות הניתנות לאחר מתן פסק-הדין, קיים קושי ביישום המבחן הרגיל לסיווגן של החלטות - מבחן סיום העניין התלוי ועומד ו"סגירת התיק" (ראו בש"א 7697/95 אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח, פ"ד מט(5) 78 (1996); ישראל לשם (צ'רקוב) "הערעור - אימתי בזכות ואימתי ברשות?" הפרקליט לג 232, 251 (1980)). על-כן, ננקט בהקשר זה מבחן מהותי: אם ההחלטה טפלה לנושא המחלוקת, הרי היא בגדר "החלטה אחרת", ואילו אם היא נוגעת בחיוב עצמו שבפסק-הדין, מדובר בפסק-דין (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 767 (מהדורה ז, שלמה לוין עורך, 1995); ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז(1) 152, 157 (1993)). הפסיקה קבעה כי החלטה שעניינה אינו אלא ביצוע פסק-הדין היא בגדר "החלטה אחרת" (ראו בש"א 4146/94 אדלסון נ' ריינהולד, פ"ד מט(1) 299, 307 (1995); ע"א 273/56 לבני נ' אושרוביץ, פ"ד יא 647, 650-649 (1957)). לעומת זאת, קיימות החלטות הנבלעות בפסק-הדין ומהוות חלק ממנו (כגון החלטה הנעתרת לבקשה לתיקון פסק-הדין), וכן יש החלטות הנחשבות פסק-דין משלים (ראו עניין אבנר הנ"ל, בעמ' 83-82; ע"א 197/83 בצלאל נ' שפרינגר, פ"ד לז(4) 99, 102 (1983)). 

4.        בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע בפסק-הדין מיום 15.8.2010 כי המערערים ישלמו למשיבה "אגרות משפט, והוצאות כפי שיישומו...", ונראה כי ההחלטה מיום 18.10.2010, שבה אושר סכום ההוצאות, לא הייתה אלא החלטה טפלה ויישומית גרידא המהווה לפיכך "החלטה אחרת". ברור שסיווג כזה של ההחלטה משמעותו כי לא היה במתן ההחלטה כדי להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק-הדין עצמו. זאת בדומה לפסיקתה משקפת הנחשבת החלטה טפלה לפסק-הדין ולפיכך מסווגת כ"החלטה אחרת" אשר לא ניתן להשיג עליה אלא ברשות (ראו בש"א 881/06 כץ נ' גוטליב (לא פורסם, 4.7.2006)).  

5.        המערערים טוענים כאמור כי ההחלטה מיום 18.10.2010 הייתה בגדר "החלטה משלימה", או "החלטה מבהירה". לעניין זה הם נתלים בהחלטתה של כבוד הרשמת ש' ליבוביץ בע"א 853/06 אזולאי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.11.2006). באותו מקרה נקבע כי החלטת רשם בעניין שומת הוצאות היא החלטה טפלה העוסקת בביצוע פסק-הדין, ולכן נחשבת "החלטה אחרת" (שעליה ניתן להשיג לפי ההוראות שבסעיף 96 לחוק); לעומת זאת, החלטה לגבי חיוב בהוצאות או שיעורן אשר ניתנת על ידי בית המשפט בהחלטה נוספת לאחר מתן פסק הדין, היא בגדר "החלטה המשלימה את פסק הדין".

           לטעמי, אין ללמוד מהחלטה-זו של כבוד הרשמת ליבוביץ את שהמערערים חפצים לגזור ממנה. ראשית, מקום שבו ההחלטה לגבי שומת ההוצאות לא באה אלא כדי ליישם את ההוראה בפסק-הדין לגבי חיוב בהוצאות, נראה לי כי מדובר בהחלטה טפלה, וזאת בין אם ניתנה על-ידי רשם בין אם ניתנה על-ידי השופט שנתן את פסק-הדין. שנית, גם אם מדובר ב"החלטה משלימה" או "מבהירה", אין משמעות הדבר כי יש בה כדי להאריך מניה וביה את המועד להגשת ערעור על פסק-הדין המקורי. ודוק: אין ספק כי ההחלטה מיום 15.8.2010 היא פסק-דין, ואין ספק גם, כפי שהובהר לעיל, כי ההחלטה מיום 18.10.2010 אינה החלטה מתקנת לפי סעיף 81(א) לחוק. במצב דברים זה, אין עיגון בדין לסברה כי מניין הימים להגשת ערעור על פסק-הדין המקורי מתחיל במועד מתן ההחלטה המאוחרת (ראו, בדומה, החלטתי בע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף (טרם פורסם, 10.8.2010)). 

           אם כן, המועד להגשת ערעור על פסק-הדין מיום 15.8.2010 חלף-עבר זמן רב לפני שהוגש הערעור, והחלטתו של בית המשפט המחוזי 18.10.2010 לא הביאה להארכת מועד אוטומטית להגשת ערעור על פסק-הדין. יצוין, כי המערערים לא הגישו בקשה להארכת מועד - אף לא במסגרת תגובתם לבקשה לסילוק על-הסף.

           אם כן, הערעור הוגש באיחור, ולפיכך דינו להימחק. המערערים יישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה בסך של 3,000 ש"ח. 

ניתנה היום, ד' באדר ב' תשע"א (10.3.2011).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: